<h1>ראבי"ה סימן תת"ט</h1>
<h2>דף ב.</h2>
משקין בית השלחין במועד ובשביעית בין ממעין שיצא בתחלה ובין ממעין שלא יצא מתחלה. והיינו טעמא דכל דבר האבוד התירו חכמים לעשותו בחולו של מועד דתנן בפרק אין דורשין [י"ח ע"א] ששת ימים תאכל מצות וביום השביעי עצרת מה שביעי עצור [אף ששי עצור אי מה שביעי עצור בכל מלאכה אף ששת ימים עצורין בכל מלאכה תלמוד לומר וביום השביעי עצרת השביעי עצור בכל מלאכה] ואין ששי עצור הא לא [מסרך] הכתוב אלא לחכמים לומר לך איזה יום אסור ואיזה יום מותר ואיזו מלאכה אסורה ואיזו מותרת. ותו מדדריש התם בתרתי ברייתות כי האי גונא. גרסינן במגילה [כ"ב ע"ב] זה הכלל כל יום שיש בו ביטול מלאכה לעם ואין בו קרבן מוסף כגון תענית ותשעה באב קורין שלשה ושאין בו בטול מלאכה לעם כגון ראש חודש וחולו של מועד ויש בהם קרבן מוסף קורין ארבעה. ושאין בו ביטול מלאכה דקתני משום דדבר האבוד שרו להו רבנן או שצריך לקצור שאין לו מה יאכל ואפילו הוא עשיר שרו ליה רבנן לקצור ובלבד שלא יכוין במלאכתו במועד. ולכך התירו לו לכתוב תפילין ומזוזות במועד כדי פרנסתו אם הוא עני ואין לו במה שיתפרנס.
<h2>דף ד.</h2>
תנו רבנן הפסיקות והברכות שנתמלאו מים מערב יום טוב אסור להשקות מהם בחולו של מועד ואם היה אמת המים עוברת ביניהם מותר ואפילו אין רובה של אותה השדה [שותה מאותה אמת] המים דהילכתא כרב אשי דבתראי הוא.
